<h1>ספר האסופות מכת"י סימן שס"ט</h1>
<h2>דף כז.</h2>
מי שהפריש חלה ואבדה אין צריך להפריש חלה אחרת, רק ישמור שלא יפול בעיסה שאם נתערבה בעיסה צריך להפריש חלה אחרת ולברך עליה כבראשונה. חלה שנפלה בשאר עיסה ונתערב בה בטילה ברוב ומותרת לזר, כדמשמע בבכורות פרק עד כמה [כ"ז ע"א] חלת חוצה לארץ מדרבנן. ושמעתי מפי ר' שפעם אחת נתערבה לו חלה בשאר לחמים והתיר הרב הכל לפי שחלת חוצה לארץ מדרבנן ובטלה ברוב. ואם אכל אדם מקצת עיסתו בלא הפרשת חלה כגון ששכחו קיימא לן כאבוה דשמואל דא' חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש ולא הפסיד אלא שעבר על מה שאמרו חכמים [פסחים ז' ע"ב] כל הברכות כולם אדם מברך עליהן עובר לעשייתן ולא מבעיא אם עדיין לא אכל ממנה שיטול פרוסה אחת ויברך באימ"ה אקב"ו להפריש חלת תרומה, אלא אפילו אכל כל הלחם עד פרוסה אחרונה מפרישה ויפטר, ואין צריך להכניס הלחמים בתבה או בסל לצרפם ולהפריש מהם. אבל אם נאפת העיסה ושכח ולא הפריש חלה קודם שיאכל מן הלחמים יצרפם בסל או בתבה או בכלי אחר ויבצע ככר שלם ויברך להפריש חלה, ויתנה לכהן או ישרפנה. וכן א"ר אליעזר במסכ' חלה [פ"ב מ"ד] ובפרק אין עוברין [פסחים מ"ח ע"ב] שהסל מצרפן היינו שלש בפחות פחות מעומר ג' עסות או ד' שלא היתה באחת מהן כמדת עומר ומיהו בין כולם נצטרפו ונתחייבו בחלה, ואם לא הובא ביחד פטורות.
א' רבינ' הילכך נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן, ופירשו קדמונינו שבחלת האור מיירי דאמרי' אי איכא כהן קטן יכול ליתן לו לאכול אפילו חלת האור, ואין צריך לתרום ב' חלות אל' היכא דליכא כהן קטן אבל היכא דאיכא כהן קטן אין צריך לפרוש אל' חלה אחת ולהאכילה לכהן קטן. וכן הנהיגו בכל הגולה להפריש ב' חלות היכא דליכא כהן קטן, אחת לאור ואחת לכהן אע"ג דגדול הוא וטומאה יוצאה מגופו. וצריך להיזהר קצת בטהרתה כדי לאוסרה לזרים, ואם אין מצוי שם כהן קטן אמרו לשורפה ולתת אחרת אף לכהן טמא כדי שלא תשתכח תורת חלה. ואין לערער על זה כי גלוי הוא לכל שבחוצה לארץ אין לפחות מב' חלות כדאיתא באיכה רבתי, והפוחת אוכל טבלים. ואותה שמפריש לאור יאמר חלה זאת אני מפריש לאור, ואותה שמפריש לכהן יאמר זאת אני מפריש לכהן ויברך עליה. וכהן שטומאה יוצאה מגופו ואוכל חלה (השנייה) [נ"ל הראשונה] חייב מיתה כעובר על דברי חכמים, ואותן שמביאין ראייה ממסכת בכורות שצריך להפריש ג' חלות יעשה ויצא ידי חובתו ויקיים משנתו. בספר התרומה, נותנין חלה אף לכהן שראה קרי והוא גדול אך שטבל לקריו והעריב שמשו, ומשום טומאת מת אין חששא ואפילו לא טבל כלל. אם משבטלה ברוב חולין מותר לאוכלה הכהן אך הזר אסור לאוכלה על ידי ביטול ברוב. חלה שנייה יש מקומות שמפרישין עוד ככר גדול ונותנין אותה לכהן אפילו בעל קרי ואשתו נדה. וצריך לזהר שלא יתננה בקערה עם מרק רותח פן יאכל זר או גוי בקערה. חלה הראשונה או השנייה אם נתערבה בחולין צריך אחד ומאה במין במינו כדי להתיר לזרים, ואם בשאינו מינו כגון חטין בשעורין סגי בששים כך הדין אפילו בשל חוצה לארץ, אבל אם נתערבה ברוב חולין אסור, ומותרות דווקא לכהן קודם שטבל לקרויו אבל לזרים לא.
לר' היתה שפחה האוכלת בפסח מצה שלשה לצורכה בלא נטילת תרומה ובלא מדידה, ונשאל לר' וא' חלה בזמן הזה שנותנין לכהן מדרבנן כדי שלא ישכח תורת חלה מישר' דמצוה הנוהגת בארץ היא דכל מצוות התלויות בארץ אינן נוהגות אל' בארץ. וחלה הפוטרת את העסה אינה אלא משום גזירה חוצה לארץ אטו בארץ, ומאחר דהפרשת חלה אינה אל' משום גזירה אין אנו צריכין להפריש מן העסה שהיא אוכלת. ולא מצינו דגזרו רבותינו ליטול חלה מן העסה שהעבדים והשפחות אוכלין.
בפסקי מורי' ה"ר אלעזר. י"ד שחל להיות בשבת במוצאי שבת זהו ביום טוב פסק ר' שיי לא קרינן לה שם חלה אל' עושה חררה קטנה אצל גדולה ואופה אותן ולוקח הקטנה וקורא לה שם ומברך ומצניעה לשורפה בחולו של מועד. אבל הנראה בעניינו אם ירצה יפריש חלה קטנה ויאפנה ומאכיל לכהן קטן כדא' בבכורות פר' עד כמה [כ"ז ע"א] א' רבי' נדה קוצה לה חלה ואכיל כהן קטן, ואם אין שם כהן קטן קיימא לן כר' אליעזר [פסחים מ"ו ע"ב] דאית ליה הואיל ואי מיקלע כהן קטן אכיל, הילכך מותר לאפותה או אם חפץ יאפה הכל ויקרא שם לאחר אפייה. אם לש פחות מעומר ואפה ולש פחות מעומר וערך ואפה נותנן בסל מיד אחר אפייתו ומצרפן ליטול חלה.
חלת חוצה לארץ כך דינה כשמפרישין מן העסה חלה קטנה צריך לברך באימ"ה אקב"ו להפריש חלה תרומה. חלה גדולה כתב ה"ר אלעזר שנראה לו שיכול זר לאכול עם הכהן שאוכל חלתו בקערה אחת דאפילו חלה קטנה שרינן בפרק כל הבשר [חולין ק"ד ע"א] דנאכל עם הזר על השלחן לפי שהוא כעין דאורייתא אינה נאכלת בקערה אחת, אבל חלה גדולה דאינה אלא כדי שלא תשתכח מותר. נעתק משכל טוב, בפרשת שלח לך בחלה תרימו תרומה לי"י חובה בתרומה גדולה ותרומת חלה הכת' מדבר מלמד שצריכי' ישר' להפריש תרומה גדולה ותרומת חלה. ועכשיו בגולה מפרישין תרומה (גדולה) [קטנה] וזורקה לאור ושורפה וחלה נותן לכהן. וכשבא להפרישן מברך באימ"ה אקבו"ץ להפריש תרומה. וכן להפריש חלה. וסמך חלה לפרשת ע"ז להודיעך שכל המקיים המצוות וכופר בע"ז נקרא יהודי שנא' [דניאל ג'] איתאי גוברין יהודאין די לא פלחו לצילמא.
כהן קטן שלא ראה קרי מימיו אוכל חלות והוא הדין כהנת קטנה שלא פרסה נדה כל ימיה. מי שספק לו אם הפריש חלה אם לאו מוטב שיפריש חלה על הספק משיאכל טבלים.
